Ktouboth
Daf 27b
לְעוֹלָם אֵין הַבַּעַל לוֹקֶה וְלֹא נוֹתֵן מֵאָה סֶלַע עַד שֶׁיִּסָּקֵלוּ הָעֵדִים. קְנָס אֵימָתַי הוּא מִתְחַייֵב. רִבִּי יוֹנָה אָמַר. בְּסוֹף. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר. מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. מְתִיב רִבִּי יוֹסֵי לְרִבִּי יוֹנָה. 27b עַל דַּעְתָּךְ דְּתֵימַר. בְּסוֹף. לוֹקֶה וְנוֹתֵן מֵאָה סֶלַע בִּשְׁלֹשָׁה וְהָעֵדִים נִסְקָלִין בִּשְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים. אָמַר רִבִּי מָנָא. אֲפִילוּ עַל דְּרִבִּי יוֹסֵי דְכִי אַתְייָא מַקְשֵׁייהּ כְּמָאן דָּמַר. עֵדִים זוֹמְמִין צְרִיכִין הַתְרָייָה. וְלֹא הִתְרָה בָהֶן לוֹקֶה וְנוֹתֵן מֵאָה סֶלַע בִּשְׁלֹשָׁה וְהָעֵדִים נִסְקָלִין בִּשְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים. אָמַר רִבִּי אַבָּמָרִי. מָאן דָּמַר דּוּ כֵן.
Traduction
en tous cas, le mari calomniateur ne sera condamné à la lapidation et à l’amende qu’après la condamnation des faux témoins à être lapidés. A quel moment commence l’obligation de l’amende? Selon R. Yona, elle n’est due qu’après la lapidation des témoins (par sentence judiciaire) (189)Ci-dessus, 1; selon R. Yossé, elle est due dès l’heure où ils ont été convaincus de faux (avant l’exécution). Mais, objecta R. Yossé et R. Yona, puisque d’après toi, l’amende n’est due qu’à la fin, pourquoi est-il dit plus haut que le mari calomniateur est condamné aux coups et à l’amende par un tribunal de 3 membres, puis les témoins sont condamnés à être lapidés par le tribunal de 23? (Pourquoi est-il question de payer l’amende auparavant)? S’il en est ainsi, répliqua R. Mena, on pourrait présenter contre R. Yossé la même objection; car, d’après celui qui dit que pour condamner les faux témoins à mort, il faut les avoir avertis de la gravité de leur acte, il peut survenir qu’à défaut d’avertissement, on ne les condamne pas à mort; comment donc condamner d’avance le mari calomniateur, sans la certitude ultérieure de condamner les témoins, par le tribunal des 23? (C’est donc que l’on entend, selon R. Yossé, la prévision d’avoir à condamner les témoins). Aussi, dit R. Aba Maré, rien ne prouve qu’il en soit ainsi (qu’à défaut d’avertissement, l’amende soit pourtant due).
Pnei Moshe non traduit
עד שיסקלו העדים. כלומר עד שיהו ראוין להסקל שהוזמו בעמנו הייתם אבל אם הוכחשו אין הבעל לוקה ולא נותן מאה סלע דאפשר דקושטא הוי קאמרי או דילמא אתו סהדי אחריני:
קנס. של מוציא שם רע אימתי חל עליו החיוב:
בסוף. אחר שיסקלו העדים דקסבר רבי יונה הא דקאמר בברייתא עד שיסקלו העדים עד שיסקלו ממש:
משעה ראשונה. שהוזמו וראוין להסקל חייב בקנס דהא מוכחא מילתא דאסהדי שקרי קמהדר ועד שיסקלו דקאמר שיהו בדין סקילה הוא:
על דעתך דתימר בסוף. קשיא למאן דאמר לעיל לוקה ונותן מאה סלע בשלשה כו' דמשמע דמשלם קנס קודם שיסקלו העדים דאי לאו הכי כ''ע הוו מודים דמקום שהעדים נסקלין שם הבעל לוקה ונותן מאה סלע ולא הוו פליגו בהא:
אפילו על רבי יוסי הכי אתייא מקשייה גרסינן. כלומר. אפילו לר' יוסי דקאמר משעה ראשונה ועד שיסקלו העדים דקאמר עד שיהו ראוין להסקל אתה יכול להקשות הכי דלמ''ד עדים זוממין צריכין התראה ואם לא התרה בהן הרי אינן ראוין להסקל אף על פי שהוזמו וא''כ קשיא הא דקאמר סתם לוקה כו' דמשמע מיד כשהוזמו משלם קנס ואמאי שמא אח''כ כשיבאו לידון העדים בסקילה יתברר הדבר שלא התרו בהן דהא רבי יוסי ע''כ לא פליג אברייתא דקאמר עד שיסקלו אלא שהוא מפרש עד שיהו ראוין להסקל קאמר:
מאן דמר דו כן. כלומר מנא לך לומר כן דילמא אין ה''נ למ''ד עדים זוממין צריכין התראה בכה''ג אינו משלם קנס ולא קאמר לוקה ונותן כו' אלא כשהתרו בהן ואז מיד כשהוזמו משלם קנס ועוד דהא אנן קי''ל כמ''ד עדים זוממין אין צריכין התראה ובלא''ה לק''מ:
רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה. הָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה אֶת הַיְתוֹמָה פָּטוּר. אָמַר רִבִּי בָּא בַר מָמָל. מַחֲלוֹקֶת כְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. בְּרַם כְּרִבִּי עֲקִיבָה יֵשׁ לָהּ קְנָס וּקְנָסָהּ שֶׁלְּעַצְמָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. אֵין לָהּ פֶּתַח בֵּית אָב וְלֹא מַאָה סֶלַע. וְלֹא כִיתוֹמָה הִיא. רִבִּי אִימִּי וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע עַל הַקְטַנָּה פָטוּר. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. וְיֵאוּת. אִילּוּ גְדוֹלָה שֶׁלֹּא הִתְרוּ בָהּ שֶׁמָּא כְּלוּם הִיא. וּקְטַנָּה שֶׁהִתְרוּ בָהּ כִּגְדוֹלָה שֶׁלֹּא הִתְרוּ בָהּ.
Traduction
R. Yossé b. R. Hanina dit (190)Cf ci-dessus, (3, 1): celui qui viole ou séduit une orpheline est dispensé d’amende. R. Aba b. Mamal dit: ce sujet est l’objet d’une discussion, et cet avis (de dispense) est conforme à celui de R. Yossé le Galiléen, tandis que selon l’avis opposé de R. aqiba, l’amende est due même pour relations avec l’orpheline, et la somme lui revient à elle. En effet, dit R. Yossé, notre Mishna le dispense explicitement d’amende: ''Il n’est pas nécessaire, avant d’exécuter la peine capitale, de faire passer la fille devant la maison paternelle, et de même, si le mari l’a injustement accusée, il n’est pas condamné à payer au père l’amende de cent selâ''. Or, la convertie est comme une orpheline (et l’on maintient à son sujet la règle de ne payer qu’au père). R. Imi et R. Josué b. Levi disent tous deux: celui qui calomnie une enfant (non nubile) n’est pas condamnable à l’amende. Et c’est juste, dit R. Oshia; car, lorsqu’une fille grande (nubile) n’a pas été avertie de la pénalité qu’elle encourt en se prostituant, elle échapperait à la peine capitale, et comme une enfant même avertie est dans la situation légale d’une grande personne non avertie, la calomniateur n’encourt pas non plus de pénalité.
Pnei Moshe non traduit
רבי יוסי בר' חנינה אמר האונס וכו' היתומה פטור. דלאבי הנערה כתיב:
מחלוקת. כלומר דבר זה תלוי במחלוקת וכרבי יוסי הגלילי אתייא דאמר בנערה שנתארסה ונתגרשה אין לה קנס אבל לר''ע דאמר יש לה קנס וקנסה לעצמה ולדידיה לאבי הנערה לאו דוקא ומשכחת לה גבי יתומה קנס ובאונס כדפרישית בריש פ''ג:
מתניתא אמרה כן. דאין לה קנס דקתני הגיורת אין לה קנס ולא כיתומה היא דהא גיורת ודאי כיתומה היא וכי היכי דגבי מוציא שם רע ונתנו לאבי הנערה דוקא ה''נ גבי קנס דאונס ומפתה:
ויאות. שפיר הוא דהא בהאי פרשה וסקלוה כתיבא ואילו גדולה שלא התרו בה שמא כלום היא וקטנה לאו בת התראה היא והילכך פטור נמי הוא מקנס דכולה פרשתא בבת עונשין מיירי:
רִבִּי זְעִירָא רַב הַמְנוּנָא בְשֵׁם רַב אָדָא בַּר אַחֲוָה. לְעוֹלָם אֵינָהּ מַקְדֶּמֶת לְבֵית הַסְּקִילָה עַד שֶׁתְּהֵא נַעֲרֵה בִשְׁעַת הוֹצָאָה. מַאי טַעֲמָא. וְהוֹצִיאוּ הַנַּעֲרָה אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ. וְהָא תַנֵּי רִבִּי חִייָה. זִינָת עוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ וּמִשֶּׁבָּֽגְרָה הוֹצִיא עָלֶיהָ שֵׁם רַע. הוּא אֵינוֹ לוֹקֶה וְאֵינוֹ נוֹתֵן מֵאָה סֶלַע. אֶלָּא אוֹ הִיא אוֹ זוֹמְמֶיהָ מַקְדִימִין לְבֵית הַסְּקִילָה. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב אָדָא בַּר אַחֲוָה. מִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ וּבָרַח וְאַחַר כָּךְ הִקִּיף זְקַן הַתַּחְתּוֹן. תַּמָּן אַתְּ יְכִיל מֵימַר. וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָה שֶׁזִּינָת. אִית לָךְ מֵימַר הָכָא. וְהוֹצִיאוּ אוֹתוֹ אֶת הַבֶּן.
Traduction
R. Zeira ou R. Hamnona dit au nom de R. Ada b. Ahwa: Une fille (fiancée ou mariée), qui est convaincue de prostitution, ne subira la peine de la lapidation qu’en étant majeure au moins au moment d’aller subir sa peine, puisqu’il est écrit (Dt 22, 21): Ils feront passer la fille devant la porte de la maison paternelle. Mais R. Hiya n’a-t-il pas dit plus haut (§ 3): ''Si une fille s’est prostituée en étant encore chez son père (sous sa puissance), et le mari dénonce son inconduite après que la fille a atteint sa 2e majorité, le mari n’aura à subir, ni la pénalité des coups de lanière, ni l’amende de cent selâ (en cas de faux); mais on fera passer sur l’emplacement de la lapidation, soit cette fille (en cas de réalité du fait), soit les témoins que l’on accusée à faux''. (N’est-ce pas contraire à R. Ada? question non résolue). Une autre Mishna est aussi opposée à R. Ada b. Ahwa (191)(Sanhedrin 7, 1), en disant: Un fils rebelle est passible des pénalités depuis le moment où il a les signes de puberté (duo pilos) jusqu’à ce qu’il soit homme formé par la barbe du bas; et si ce fils après avoir été condamné s’est enfui, puis est devenu un homme, il reste pourtant condamnable (192)''On n'a pas égard à son état actuelle d'homme fait, qui le dispense de la pénalité; c'est contraire à R Ada, qui modifie la pénalité lorsque l'état du coupable change''. Il y a une différence à noter entre ces 2 cas: Pour la fille accusée d’inconduite, on peut observer que l’expression: ''Ils feront passer la jeune fille'' implique la nécessité (vu la superfluité des mots jeune fille) qu’elle soit telle au moment d’être conduite au supplice; tandis que, pour le fils rebelle, il n’y a pas de terme analogue superflu (ni une telle induction à en tirer).
Pnei Moshe non traduit
והוציאו את הנערה. עד שתהא נערה בשעת הוצאה אבל אם בגרה מקודם הוצאה לאו בת סקילה היא אלא תידון בחנק:
והא תני ר''ח וכו'. כדפרישית לעיל וקתני אפילו לאחר שבגרה מקדמת לבית הסקילה וקשיא לרב אדא:
מתניתא. דסנהדרין נמי פליגא על רב אדא בר אחוה דתנינן גבי בן סורר ומורה מאימתי חייב משיביא שתי שערות עד שיקיף זקן התחתון דכתיב כי יהיה לאיש בן ולא איש ומשיקיף זקן התחתון איש הוא ואם נגמר דינו וברח ואח''כ הקיף זקן התחתון קתני התם דחייב ואף על פי שאינו בן בשעת הוצאה וקשיא לרב אדא:
תמן. כלומר שאני הוא התם דבשלמא גבי מוציא שם רע אתה יכול לדרוש כן דכתיב והוציאו את הנערה והוי ליה למיכתב והוציאו אותה דהא על נערה שזינת קאי אלא למידרש דוקא שתהא נערה בשעת הוצאה:
אית לך מימר הכא והוציאו אותו את הבן. בתמיה הא לא כתיב אלא והוציאו אותו אל זקני עירו ואפי' אינו בן עכשיו בשעת הוצאה הואיל וכבר נגמר דינו כשהיה בן:
Ktouboth
Daf 28a
משנה: הָאָב זַכַּאי בְּבִתּוֹ בְּקִידּוּשֶׁיהָ בַּכֶּסֶף בַּשְּׁטָר וּבַבִּיאָה וְזַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּבְהֵפֵר נְדָרֶיהָ וּמְקַבֵּל אֶת גִיטָּהּ וְאֵינוֹ אוֹכֵל פֵּירוֹת בְּחַיֶּיהָ. נִיסֵּית יָתֵר עָלָיו הַבַּעַל שֶׁאוֹכֵל פֵּירוֹת בְּחַיֶּיהָ וְחַייָב בִּמְזוֹנוֹתֵיהָ בְּפִרְקוֹנָהּ וּבִקְבוּרָתָהּ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֲפִילוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לֹא יִפְחוֹת לָהּ מִשְּׁנֵי חֲלִילִין וּמְקוֹנֶנֶת.
Traduction
Le père a des droits en mariant sa fille (avant la 2° majorité), que ce mariage s’accomplisse moyennant argent, par contrat ou par cohabitation (2)2. CI. tr. Qiddouschin, I, 1. Ce que la fille (mineure) trouve, ou gagne, appartient au père, lequel peut aussi annuler ses vœux et recevoir la lettre de divorce si elle est répudiée. Cependant, si la fille a hérité des biens de sa mère, l’usufruit de ces biens n’appartient pas au père tant que la fille est en vie. Si elle se marie, son époux a un droit de plus que le père ; il a l’usufruit de ces biens durant toute la vie de la femme, mais il doit à sa femme la nourriture; il est obligé de la racheter, si elle est enlevée par des ennemis, et de l'enterrer, si elle meurt. R. Judah dit : le plus pauvre en Israël doit pourvoir au moins à 2 flûtes (3)V. tr. Moêd, qaton, III, 8 (t. VI, p. 343-6). (aux funérailles) et à une pleureuse.
Pnei Moshe non traduit
מתני' האב זכאי בבתו. בקטנותה ובנערות':
בכסף. שכסף קידושיה שלו כדיליף בבבלי דכתיב באמה העבריה ויצאה חנם אין כסף ודרשינן אין כסף לאדון זה כלומר לאדון שקנאה שיוצאה מאתו חנם בסימני נערות אבל יש כסף לאדון אחר ומנו אב שכסף קדושיה שלו אפילו כשהיא נערה עד שתבגרה בשטר ובביאה. שמקבל שטר קידושין בשביל' ומוסרה לביאה לשם קידושין למי שירצה דכתיב והיתה לאיש אחר איתקש הויות להדדי מה כסף שהוא א' מן הויות ברשות אביה אף שטר וביאה ברשות אביה:
במציאתה. משום חיבה:
ובמעשה ידיה. דכתיב וכי ימכור איש את בתו לאמה מה אמה מעשה ידיה לרבה אף בת מעשה ידיה לאביה ולקטנה לא צריכה קרא דהשתא זבוני מזבין לה מעשה ידיה מיבעיא אלא כי איצטריך קרא לנערה:
ובהפרת נדריה. דכתיב בנעוריה בית אביה וה''ק בנעוריה ברשות אביה היא:
ומקבל את גיטה. אם נתגרשה מן האירוסין וקודם שבגרה דכתיב ויצאה והיתה איתקש יציאה להויה כשם שהאב מקבל קדושיה בקטנותה ונערותה כך מקבל גיטה אבל בגרה או ניסת שוב אין לו רשות בה:
ואינו אוכל פירות בחייה. אם נפלו לה קרקעות מבית אבי אמה אין אביה אוכל פירות בחייה אלא עושה לה סגולה אבל אם מתה הוא יורשה:
ניסת יתר עליו הבעל. שהוא זוכה בכל השנוים למעלה ואוכל פירות הנכסים שנפלו לה בירושה:
וחייב במזונותיה. תיקנו מזונות תחת מעשה ידיה:
ובפירקונה. אם נשבית חייב לפדותה ותיקנו תחת פירות:
ובקבורתה. תיקנו חכמים קבורתה תחת ירושתה שהוא יורשה:
אפילו עני שבישראל לא יפחות משני חלילים. להספד וכגון דאורחייהו דבני משפחתו בחלילין ולאו אורחייהו דבני משפחתה דת''ק סבר הא דאמרינן בפ''ה בעולת בעל בעלייתו של בעל שעולה עמו ואינה יורדת ה''מ בחיים אבל לאחר מיתה לא ורבי יהודה סבר אפילו לאחר מיתה והלכה כרבי יהודה:
הלכה: הָאָב זַכַּאי בְּבִתּוֹ כול'. נִיחָא בַּכֶּסֶף וּבַשְׁטָר הָאָב זַכַּאי. בַּבִּיאָה. תִּיפְתָּר שֶׁאָמַר לוֹ. לִכְשֶׁתִּקָּנֶה לִי בִּיתָּךְ יִהְיֶה לָךְ כֶּסֶף זֶה.
Traduction
On conçoit que le père fasse acte d’acquisition au nom de sa fille, soit pour son douaire, soit pour le contrat; mais comment le peut-il pour la cohabi tation? Il peut s’agir du cas où le mari aura dit au père : Lorsque ta fille me sera acquise par la cohabitation, tu pourras prendre cet argent (par acquisi tion conditionnelle).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ניחא בכסף ובשטר. שייך שפיר האב זכאי דבשטר נמי ראוי לצור ע''פ צלוחיתו:
בביאה. בתמיה מאי זכות שייך בה:
שאמר לו. הבעל לכשתקנה כו' וזוכה בכסף משום שיש לו רשות למסרה לביאה:
זַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ. רִבִּי זַכַּאי דְּאַלֶכְסַנְדְּרִיאָה מִישְׁאַל שְׁאַל. מְצִיאָה שֶׁנָּֽפְלָה לָהּ מַחְמַת שָׂדֶה מָה אַתְּ עְבַד לָהּ בִּמְצִיאָה אוֹ בְּאוֹכֶלֶת פֵּירוֹת שֶׁלָּהּ. אִין תַּעַבְדִינָהּ בְּאוֹכֶלֶת פֵּירוֹת שֶׁלָּהּ.
Traduction
''Ce que sa fille trouve lui appartient.'' A R. Zacaï d’Alexandrie on posa cette question : si la fille trouve un objet dans un champ qui lui appartient (en le cultivant), est-ce considéré comme trouvaille appar- tenantau père, ou comme usufruit de son immeuble, qui lui revient à elle? Certes, il faut la considérer en ce cas comme usufruitière de son bien à elle.
Pnei Moshe non traduit
מישאל שאל. נשאלה לו שאלה זו:
מחמת שדה. שלה נפלה לה מציאה כגון שחפרה בשדה ומצאה מציאה:
מה את עבד לה. היכי דיינית לה:
כמציאה. היא ושלו הוא:
או כאוכלת פירות שלה. כלומר דהויא כאכילת פירות מן השדה ושלה היא דאין האב אוכל פירות:
אין תעבדינה. האי אין בניחותא הוא כלו' באמת מסתברא הוא דתעבדינה כאוכל' פירות דהרי משדה שלה היא ואין לו זכות בחייה:
נִישֵּׂאת יוֹתֵר עָלָיו הַבַּעַל שֶׁאוֹכֵל פֵּירוֹת בְּחַיֶּיהָ. תְּקָנָה תִיקְּנוּ שֶׁיְּהֵא מְפַקֵּחַ עַל נִיכְסֵי אִשְׁתּוֹ וְאוֹכֵל. וָאוֹמֵר. אַף בְאָב כֵּן. בְּלֹא כָךְ הָאָב מְפַקֵּחַ עַל נִיכְסֵי בִתּוֹ וְאוֹכֵל. חַייָב בִּמְזוֹנוֹתֵיהָ בְּפִרְקוֹנָהּ. תַּנֵּי. הַבַּעַל שֶׁאָמַר. אֵי אֶפְשִׁי לֹא לוֹכַל וְלֹא לְפַקֵּחַ. אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. הָאָב שֶׁאָמַר. אֲנִי אוֹכֵל וּמְפַקֵּחַ. שׁוֹמְעִין לוֹ.
Traduction
''Lorsqu’elle est mariée, le mari a plus de droit que le père, en ce qu’il aura l’usufruit des biens immeubles de sa femme tant qu’elle vit'' ; c’est une convention établie par les sages, pour que le mari ail intérêt à surveiller les biens de la femme. Pourquoi en faveur du père ne pas établir la même règle, par la même considération? C’est que, sans cette faculté de jouir de l’usufruit, il se préoccupe de surveiller les biens de sa fille, et sans en profiler. — ''Le mari doit à sa femme la nourriture et le rachat en cas de captivité.'' On a enseigné : Lorsque le mari a dit ne vouloir ni prendre l’usufruit des biens de sa femme, ni les surveiller, on ne l’écoute pas (c’est une condition inacceptable); mais lorsque le père offre de les surveiller à condition d’en tirer profit, on l’écoutera.
Pnei Moshe non traduit
נישאת כו' תקנה תיקנו. שיהא הבעל אוכל פירות כדי שיהא מפקח בנכסיה וישגיח עליהן:
ואומר אף באב כן. ולמה לא אמרו אף באב לתקן כן כדי שיהא מפקח בנכסיה:
בלא כך האב מפקח וכו' ואוכל. כלו' אף שאינו אוכל פירות בחייה מ''מ נהנה מזה ומשגיח עליהן דניחא ליה ברווח ביתא:
אין שומעין לו. שכבר נתחייב מתקנת חכמים:
אני אוכל ומפקח. ביותר:
שומעין לו. דניחא לה שתרויח:
וּבִקְבוּרָתָהּ. תַּנֵּי. לֹא רָצָה הַבַּעַל לְקוֹבְרָהּ הָאָב קוֹבְרָהּ וּמוֹצִיא מִמֶּנּוּ בַדִּין. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא הָאָב. הָא אַחֵר אֵינוֹ גוֹבֶה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. בֵּין אָב וּבֵין אַחֵר גּוֹבֶה. וַתְייָאן אִילֵּין פְּלוּגָתָא. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. וְחַייָב בִּמְזוֹנוֹתֵיהָ בְּפִרְקוֹנָהּ וּבִקְבוּרָתָהּ. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא אַחֵר הָא הָאָב גּוֹבֶה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. בֵּין אָב בֵּין אַחֵר אֵינוֹ גוֹבֶה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי חַגַּי בֵּין לִקְבוּרָה בֵין לִמְזוֹנֵי הָאָב גּוֹבֶה אַחֵר אֵינוֹ גוֹבֶה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי. לִקְבוּרָה בֵּין אָב בֵּין אַחֵר גּוֹבֶה. שֶׁלֹּא עָלַת עַל דַּעַת שֶׁתְּהֵא אִשְׁתּוֹ מוּשְׁלֶכֶת לַכְּלָבִים. תַּנֵי. כָּל מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַסְפִּיד מַסְפִּידִין.
Traduction
''Le mari est tenu de l’enterrer à sa mort''. On a enseigné (4)Ci-après, XIII, 2 (f. 35). : Si le mari s’y refuse, le père fera enterrer sa fille, et percevra du mari par voie judiciaire les frais de l’enterrement. R. Hagaï dit : On a dit que le père seul qui a fait enterrer la défunte peut se faire rembourser judiciairement les frais par le mari; mais tout autre qui aurait accompli ce devoir de piété n’a pas droit au remboursement légal. Selon R. Yossé au contraire, toute autre personne comme le père a droit au remboursement des frais. Cette discussion est con forme à celle qui a été émise ailleurs (1)Ibid.; où il a été enseigné : '' Lorsqu'après le départ d’un mari pour un séjour d’oulre-mer, un homme s’est trouvé et a nourri la femme de l’absent, c’est comme s’il avait placé son argent à fonds perdus ''. R. Hagaï dit à ce sujet : cet argent est perdu pour tout individu qui l’aurait avancé ; mais si le père a nourri sa fille, en ce cas, il peut réclamer au mari le montant de ses débours ; selon R. Yossé, ni le père, ni une autre personne, ne peut contraindre le mari à payer ce débours. Or, selon R. Hagaï, aussi bien pour enterrer la femme en cas de décès, que pour la nourrir en son vivant, le père seul peut réclamer judiciairement scs débours, nulle autre personne. Selon R. Yossé au contraire (qui, plus loin, compare tout individu au père), tout individu, soit le père, soit un autre, qui a enterré la femme, a droit au remboursement ; car il est inadmissible de laisser ce cadavre abandonné aux chiens. De plus, on a enseigné (2)Tossefta à ce tr., ch. 4.; dans toute localité où il est d’usage d’avoir une cérémonie funèbre, elle devra avoir lieu (aussi aux frais du mari).
Pnei Moshe non traduit
ומוציא ממנו בדין. יציאותיו שהוציא בקבורתה:
לא אמרו. דחוזר וגובה מן הבעל אלא האב דמאי הוי ליה למיעבד:
הא אחר. שקברה אינו גובה מבעל דלא היה מוטל עליו והילכך בודאי לשם מצוה עשה ומחל:
ה''ג ואתיין אילין פלוגוותא כהלין פלוגוותא דתנינן תמן מי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופרנס את אשתו הניח מעותיו על קרן הצבי וכן הוא גירסת הר''ן ז''ל וכן אמרינן בפ' בתרא הלכה ב' ושם גריס כדגריס הכא ואתיין כו' דתנינן תמן וחייב במזונותיה וכו' והכא איפכא הוא. הניח מעותיו על קרן הצבי. כלומר שהוא מזומן להפסד שאין הבעל חייב לשלם לו:
לא אמרו. דאינו גובה אלא אדם אחר שפירנס אשתו דרצה לאבד מעותיו שהרי לא היתה מוטלת עליו:
הא האב. שפירנס אותה גובה מהבעל שלא היה לו להניח בתו יושבת עגומה בלא פרנסה:
ומפרש הש''ס ע''ד דרבי חגיי. דמדייק כדקתני הכא בברייתא האב קוברה ומוציא וכו' וכן במתני' התם ועמד אחד ופירנס דוקא אחד ולדידיה בין לקבורה בין למזונות האב דוקא גובה הא אחר לא וטעמא כדפרישית:
על דעתיה דרבי יוסי. דס''ל דלאו דוקא נקט התם ועמד אחד ואפילו האב בכלל וכן הכא דקאמר גובה לאו דוקא האב ואפילו אחר דהיינו טעמיה שלא עלת על דעת שתהא אשתו מושלכת לכלבים בלא קבורה ובדין הוא שישלם לכל מי שמטפל עמה לקוברה. כל מקום שנהגו להספיד. ואפילו הוא יותר משני חלילין דתנן במתניתין מספידין דהכל לפי מנהג המדינה:
תַּנֵּי. נַעֲרָה מְאוֹרָסָה שֶׁזִּינָת סוֹקְלִין אוֹתָהּ עַל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ. אֵין לָהּ פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ סוֹקְלִין אוֹתָהּ בְּמָקוֹם שֶׁזִּינָת. אִם הָֽיְתָה עִיר שֶׁל גּוֹיִם סוֹקְלִין אוֹתָהּ עַל פֶּתַח בֵּית דִּין. וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה סוֹקְלִין אוֹתוֹ בְּמָקוֹם שֶׁעָבַד. וְאִם הָֽיְתָה עִיר שֶׁלְּגוֹיִם סוֹקְלִין אוֹתוֹ עַל פֶּתַח בֵּית דִּין. וְהָתַנֵּי רִבִּי חִייָה. הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. מְלַמֵּד שֶׁבֵּית דִּין מִבִּפְנִים וּבֵית הַסְּקִילָה מִבַּחוּץ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. שַׁנְייָא הִיא. הוּא שַׁעַר שֶׁקִּילְקֵל בּוֹ הוּא שַׁעַר שֶׁנִּמְצָא בוֹ הוּא שַׁעַר שֶׁנִּידּוֹן בּוֹ הוּא שַׁעַר שֶׁנִּסְקַל בּוֹ. כִּי עָֽשְׂתָה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל. 28a נִבְּלָה זוֹ כָל יִשְׂרָאֵל. שֶׁבָּא לִזְנוֹת בֵּית אָבִיהָ יָבוֹאוּ גִידּוּלִים רָעִים שָׁגִּדְּלוּ יִתְנַבְּלוּ הֵן וְגִידּוּלָן.
Traduction
On a enseigné (193)Tossefta, ibid, ch 10: une jeune fille fiancée qui s’est prostituée sera lapidée devant la porte de la maison paternelle; si elle n’a plus une telle maison, elle sera lapidée à la place même de son inconduite; si c’est une ville en majeure partie habitée par des païens, elle sera lapidée à la porte du tribunal. Le juif qui adore des idoles sera lapidé à la place même où il les a adorées; lorsque la ville est en majeure partie habitée par des païens, il sera lapidé à la porte du tribunal. Mais R. Hiya n’a-t-il pas enseigné de conclure du verset qu’on emmène le blasphémateur hors du camp (Lv 24, 14), que le tribunal siégeait à l’intérieur, et le lieu d’exécution se trouvait au dehors? (Comment donc prescrire l’exécution à la porte du tribunal)? Il y a cette distinction à établir, répond R. Yossé (en raison des termes, les portes, usités pour le crime d’idolâtrie), qu’à la porte où le mal a été accompli, où le criminel a été trouvé, où il a été jugé, on devrait aussi le lapider (194)Comme cette accumulation est impossible, on adopte pour lieu d'exécution la porte du tribunal. De même, il est dit (Dt 22, 21): car elle a commis une infamie en Israël (195)L'inconduite d'une fiancée sera aussi punie à la porte du tribunal; on agit ainsi pour que chaque israélite, en passant, se rende compte du fait. En se prostituant dans la maison de son père (ib.), on fera venir les mauvais rejetons (les enfants) que les parents ont élevés (196)V.Sifri, section Ki-Thetsé, n° 235, et ceux-ci avec leurs rejetons seront honteux!
Pnei Moshe non traduit
סוקלין אותה על פתח בית אביה. אפילו באו לה עדים משניסת:
במקום שזינת. על פתח שער העיר ההיא:
במקום שעבד. בה ואפילו נידון בעיר אחרת:
והתני ר''ח הוצא את המקלל מחוץ למחנה. ודרשינן בריש נגמר הדין דבית הסקילה היה חוץ לג' מחנות וחוץ לב''ד ונ''מ דאי נפיק ב''ד ויתיב מחוץ לג' מחנות עבדינן בית הסקילה חוץ לב''ד והיאך קאמרת דסוקלין על פתח ב''ד:
שנייא היא. הכא דכתיב אל שעריך גבי עובד עכומ''ז הוא שער שקילקל בו כו' וכיון דלא אפשר מוקמינן לה אשער בית דין:
כי עשתה וגו'. כלומר וגבי נערה המאורסה נמי ה''ט דכתיב נבלה בישראל:
נבלה זו כל ישראל שבא. לפני ב''ד יראה וישים לפניו נבלה זו:
יבואו גידולים רעים שגדלו. כלו' ראו גידולים שגידלתם ויתנבלו גם הן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source